אפקוליפסה עכשיו

אפוקוליפסה עכשיו
אל תתנו לתופיי המלחמה להתלהם עלינו להשחית

על פי לוח הזמנים
של כל סוגי השעונים
משעון השמש והחול

הכי אתמול שרק אפשר
עד לשעון הדיגיטלי
ממוחשב
שמתקתק את המחר
על פי ספירת הידעונים
ומחשבי קצין
וכל חכמיי הקבלה
בעוד דקה
יגיע זמן הגאולה
המחוג יסמן ונחגוג
את מלחמת הגוג ומגוג
ההרים ירקדו כאילים
הגבעות ידלגו כבני צאן עד טרוף,
עד תוהו ובוהו יבואו
עד יותר הצרוף
המחבר את הנפש לגוף.
ושם על פי תהום ברוח הגדולה
עולה לה קרן אור בקצה האפלה
נותר רק קוף בודד עירום
מחכה לה שתבוא
אל קו ההתחלה

רגע פואטי

זה שיר שנכתב על הרגע
בו נפגש בה באמצע הרחוב
ממהר לפגישה מתאחרת
ולכן הוא חייב לעזוב,
מחליפים שתי מילים על הדרך
מקווה שיחזור בקרוב.

זה שיר שנכתב על הרגע
הרחובות מלאים הבטחות
לרגעים
מגיעים
על סף דלת
נפתחת נשארים
מי יותר מי פחות.
זה שיר שנכתב על הרגע
חולף בדקות

 

סדרה מתמשכת

השעה עשר שלושים וחמש
רובץ על ספה מול מירקע
בפישוט איברים אופייני, ישנוני
מהופנט

הזאת לצידי
מחכה כבר שנים לנסיך
שיבוא על הסוס הלבן,
בן דמותו של הזה שניבט.
שם מולה בסדרה
מתמשכת של אלף פרקים
ויותר
השעה עשר וארבעים
פה ושם מתמתח
מחליף ת'תנוחה
הזאת לצידי
אוזניה דרוכות
לשמוע טיפוף פעמים
של הסוס הלבן
היא בטוחה
שהפעם זה הוא
שבדרך לכאן
והיא לא תוותר
ואני על ספה לצדה
בפישוט איברים אופייני
כרגיל ספקני.
השעה שעת חצות צוהרי
ודקה והדלת נפתחת
הזאת שהיתה לצידי נעלמה וברחה
עם הסוס הלבן לדרכה.
ואני כדרכי נשאר לבדי
על ספה בפישוט איברים
בתנוחה אופיינית, ישנונית
הנסיך לצידי מחכה וממתין סבלנית
למונית..
ושנינו בוהים בדמותה במבט מהופנט
בסידרת המשכים
מתמשכת של אלף פרקים ויותר
מול מירקע

במילים הבוערות בו

משורר נופח במילים הבוערות בו
כמו נושף בלבת זכוכית רותחת
לעשות מהן
שירים
מה הוא מתאמץ כל- כך

עד להתפקע
ממלא את כל חדרי הלב
בלהט הזכוכית
המתהפכת כמו חרב בדמו
בדמיונו
להפיח בהן רוח
לתת בהן חיים,
כשמכונת מתכת מתוכנתת
יוצקת וחורזת ואורזת בו זמנית
אלף שכאלה
בדקה
והן על המרקע.

זמו קיץ תחילת אוגוסט זמן המהפכה

זמן קיץ
והעיר הגדולה
מלאה ולאה
מחמסין
על במה שבבר
מישהו שר לה
שם בלוז
מאלתר בפסנתר
החלוד
מנגינות
למילים ישנות
משכבר
 זמן קיץ
והעיר הגדולה
מלאה סימני התחלה
מבעד לדלת זכוכית
משתקפות הפנים
ושניהם מזמינים
יין קר
והעיר הגדולה מלאה
סימני השאלה
רמזים מצטברים
כבר לקראת
תקופת מעבר
על במה שבבר
מישהו שר לה
מאלתר בפסנתר
ומוותר
זמן קיץ
מבעד לדלת זכוכית
השמש  עולה במלוא  עיגולה 
מוחה סימני אפלה
והעיר הגדולה
מתגלה
 

לא משליכים אבנים על בית
שקירותיו זכוכית.
אנחנו שאוהבים שקיפות ונוף קדומים
בנינו לנו בית על גבעת טרשים
מוקפת בני בלי בית
משליכים נפשם מנגד ברחובות הזועמים.
ואת קירותיו עשינו זכוכית אטומה משוריינת
חסינה לרעשים
שלא תשבר לרסיסים.

יקיצה

יום שניתן לך,
קח אותו, הוא שלך
תרדמתו ויקיצתו.
עם שחרו  וסחרו
 עם טעמו וסחרורו
מריבותיו וצהלותיו
עם רגעי  הכלום שבו
ונצחי האהבה
עד בוא לילו
הסהור ומכוכב
עם כל חלומותיו
ביחד ולבד.
יום שניתן לך הוא שלך

וכמו תמיד

והוא חוזר אליה כמו תמיד
בערב טרם
יום העצמאות
והוא לובש אותה חולצת פסים 
 ומכנסיים ג'ינס משופשפים
וכמו תמיד מוציא מהארון
את הגיטרה הישנה
שמונחת שם כמו תמיד
ליד תמונה שלו
שהצטלמה מזמן
עם מתנדבת בלונד
נדמה לה אנבל
שבאה לקיבוץ אחרי אחת המלחמות
נדמה לה ששת הימים
בזמן שמתבלבל 
בה
היא מתקשה לזכור
עברו מאז
כל כך הרבה שנים
שמות, פנים  ומקומות
כל כך הרבה בדידות
היא כבר למדה להתרגל
יוצאת אל הרחובות לחגוג
ביחד עם כולם
את יום העצמאות
וכמו תמיד הוא שם
חוזר ושר אותם שירים
ברחבה מול בית העם 
וכמו תמיד הוא נעצר מולה
עם הגיטרה כאילו לא נפרד
ממנה לעולם
וכמו תמיד
מיתר של מי פוקע ונקרע
וכמו תמיד המי שהוא חסר
וכמו תמיד המי שהוא נגרע
וכמו תמיד בסוף השיר
היא חוזרת לשגרה,
והוא חוזר ונעלם..

היא לא יודעת לרקוד ואלס

ובלילות היא חולמת
שאדולף מגיע עד אליה
לפתח ביתה
לבוש במדי אס. אס  מצוחצח וממוגף
ומזמין אותה בגרמנית
מנומסת אך תקיפה
להתלוות אליו
למכונית.
בית קפה בוינה,קרם באווריה,
ואלס, תזמורת, מנצח.
והיא  פוחדת עד מוות
לסרב.
ובלילות היא מתעוררת
שטופה זיעה קרה וחיוורת
ואומרת לעצמה
איזה מזל שאני לא מבינה מלה בגרמנית,
איזה מזל שאני לא יודעת לרקוד ואלס.

לובש צורת ענן

כמה זמן אפשר לישון
פקוק בתוך בקבוק
הכי הרבה
כותב שירים למגרות
ספון בחדרים
נחבא בין הקירות
כמה זמן אפשר לשהות
פקוק בתוך בקבוק
באותה העיר
עם אותו השיר
עם אותו תרוץ
בורח מבחירות
כמה זמן אפשר להיות לחוץ
כמה זמן אפשר להיות נעול במסגרות?
עולה ומסתלסל עשן לובש צורת ענן מחליף צורות
יוצא מתוך בקבוק פקוק מתוך מיצר
עולה ומסתלסל ענן מואר ושר בראש חוצות
עושה ככל אשר ירצה
ככל אשר יבחר

אוקטבה אחת במעלית

בבנין משרדים רב קומות
בתוך מעלית עמוסה בפקידים
עולים ויורדים אוחזים בתיקים
מלאים מסמכים כמו זה מה שחשוב
היא ירדה ממנכ"ל
שנמצא שם מעל בקומה השמינית
מבטם  שנתקל
בקומה השביעית בכמה מילים
מחפש  אחיזה בקומה השישית
היא סטאג'רית שנה חמישית משפטים
במשרד עורכי דין בקומה הרביעית
אצל בוס די נחמד, די נשוי
עם ארבע ילדים ומרובע
שעסוק בחוזים דפים על דפים
סך הכל שעמום מתמשך  במשכורת טובה
אבל היא
מחפשת יחסים של אמת יחסית
לקומה השלישית הם כמעט מגיעים
בקומה השניה
בתוך מעלית עמוסה בפקידים
עולים ויורדים
נפרדים
בקומה ראשונה
אחוזים בתיקים מלאים מסמכים
כמו זה מה שחשוב
לחוצים אל הפתח
בכדי לא לאחר
אל דלת נפתחת בקומת הכניסה
והוא בה עובר
אל בנין משרדים אחר.
 
זה

כאילו רק להם

שניים באהבה,
בעמק בגבעה
בשדה, בכרם
בפיצריה בשכונה
בדירה השכורה
בכל חלקת אלוהים קטנה
שרק אפשר
שניים באהבה.
שניים באהבה
בקו אחד ישר
שמחבר אותם
שם לבדם
לפני היות המשולשים
המעגלים, הפתלתולים
המרובע.
המקובע.
שניים באהבה
בעמק בגבעה
בשדה בכרם
בפיצריה בשכונה
בדירה השכורה
בכל חלקת אלהים קטנה
שרק אפשר
שניים באהבה
בקו ישר
אחד שמחבר אותם
שם לבדם
כאילו רק להם כל העולם נברא

עלילות תוהו ובוהו

תוהו ובוהו הם חמד של צמד
שחי ב"אי סדר"
שזאת עיר הבירה של
מדינה מפוזרת ששמה בילבולבליה
שאין בה חוקים
וגם לא מטרה

תוהו ובוהו, איך נדע אם יבואו?
כל אחד בלחוד הוא ילד רגיל
אך ביחד הם זוג שובבים אין כמוהו
לא יודעים איך נגמר כל מה שהתחיל.
לפעמים זה נחמד, לפעמים זה מבהיל



תוהו ובוהו יוצאים ביום גשם.
האם גם היום יגלו הם תגלית?
לעבור את המים בלי להרטיב תרגליים
בשביל זה לא צריך חללית.
בלי לחשוב פעמיים  הם עולים על הקרש
והופלה נופלים לשלולית.
הם החליפו בגדים וגילו בחיש קל
את החוק היבש של שיווי המשקל


 תוהו ובוהו משחקים  כדורסל
במגרש בית הספר
בשתיים בלילה , ואין מי שמפריע להם ומעיר.
ראש העיר של אי סדר קם נרעש, מבולבל
ומעיר את אשתו:
מה קורה פה בכלל,
אין שיטה ואין סדר
ואין לוח זמנים?
לשחק כדור סל כשכולם ישנים?
מה יגידו עלי מחר השכנים?
צריך להוסיף עוד חוק לחוקה.
שאסור להרעיש בשעות המנוחה

שניים באהבה

שניים באהבה,
בעמק בגבעה
בשדה, בכרם
בפיצריה בשכונה
בדירה השכורה
בכל חלקת אלוהים קטנה
שבה אפשר
 שניים באהבה.
שניים באהבה
בקו אחד ישר
 שמחבר אותם
שם לבדם
לפני היות המשולשים
המעגלים, הפתלתולים
המרובע.
שניים באהבה
בעמק בגבעה
בשדה בכרם
בפיצריה בשכונה
בדירה השכורה
בכל חלקת אלהים קטנה
שבה
יש אהבה
בקו ישר אחד שמחבר אותה
שם לבדה
כאילו בשבילה
כל העולם נברא

מילים להגיד לך

ובלילה
חפשתי מילים להגיד לך
את  אהבתי
ורוח גדולה
בם נושבת
ותהום בי
רוב אהבתי.
ומילים התגלו
להבדיל בי
בין חושך לאור
מתחברות אחת לאחת
להגיד לך את אהבתי
עד יכלו השמיים והארץ וכל צבאם.
ואת
 במיטה מתהפכת,
ואומרת לי שקט
הילדים ישנים ובכלל מאוחר
והכל מתעטף בשתיקה מבורכת
ואני לא חסר לי דבר

הקסם האחרון

קסם אחרון

קוסם סוף העונה עומד
על הבמה לכוד באור הזרקורים
השפן המאומן הנאמן שלו
כבר התיאש ולא יוצא יותר
ממגבעות וכובעים,
ורק  יושב לו בפינה
שותק ומכרסם גזרים.
קוסם סוף העונה,
טורף קלפים על השולחן
ולא מצליח לנחש
בין כל האין וכל היש
היכן הקלף המסומן
קוסם סוף העונה
המטפחות לא נקשרות,
המספרים לא מתחברים,
גם האשה שבקופסא
לא מתחברת.
הזכרונות מפוזרים,
כל הקהל צוחק לו
ומישהו צועק לו בשנונה
תחזיר לי את הכסף
ואת האמונה".
קוסם סוף העונה
עומד מזיע וחוור
ויש לו טריק אחד במחסנית
עוד טריק אחד נשאר
 ולא יותר,
קוסם סוף העונה
מניף את הגלימה
ונעלם ולא חוזר
והקהל נשאר
עם ערמת קלפים טרופים
ושעונים לא נכונים
מטפחות צבעוניות
וזכרונות ללא קשרים
מפוזרים
אשה תקועה בתוך תיבה
מנוסרת הפוכה
עם חלקים לא מתחברים
ועם שפן אחד שם בפינה
שותק ומכרסם גזרים

 

חוזר בשלישית

אהבתי האתמולית
רוחשת למולי
להשיבני כגמולי
עכשיו כשהיא לא לי.

אהבתי הפתאומית
מפעפעת  כל כולי
מתעתעת
עכשיו כשהיא לא לי.

אהבתי האין גבולית
חולפת בי, רודפת
את יומי את לילי
עכשיו כשהיא לא לי.

ולי  אהבתי
שליש אתמולית,
שליש פתאומית
שליש אין גבולית,
והיא שלמה ומשלימה
והיא איתי

מאביך

הרקיע התעטף בגלימה אדומה
רוחות קדים   יללו זכרונות
עתיקים  ממדבר,
משכבר הימים
"הנה בא וקרב יום הדין"
קרא משורר מתנבא בכיכר
היה קר ואביך ומוזר
וכולם מיהרו  לביתם
המוסק ומוכר
ורק זה שהסכים להקשיב
לדקה נעצר
שם שקל
והלאה עבר, נכנס לביתו
וחיבק את אשתו בקצר,
שקע בכורסא
מול מרקע
מגיש חדשות
סיכם בשבילו תחזית  של מחר
פרסומות וריאליטי.
נהיה מאוחר

תוכי מדבר

קרוזו התוכי הברזילאי השר ומדבר
עבד שנים רבות רבות בתור זמר חצר,
אצל זאב ואתי שטוכמן
סוחר הנשק המפורסם
ואשתו הידוענית המפורסמת לא פחות.
הוא התגורר אצלם בכלוב זהב
בוילה בקיסריה שעל חוף הים
להתפעל מהשקיעה בצבע דם
תמיד היה מציע לכל המזדמן שם לביקור
עסקי, או לאירוע חברתי
את כל סוגי היין שיישנם
בבר המשקאות המשובח,
מצית להם סיגר קובני, זן מוברח,
ושר להם שירים בכל מיני שפות
לפני שהם חותמים שם על חוזה סודי
לאספקה של נשק מתוחכם
לכמה מדינות שנלחמות שם במזרח
ללוב, ולניגרייה גם
וככה זה נמשך שנים, ועוד שנים
אותן המנגינות
קרוזו התוכי הברזילאי
כבר התעייף מלדקלם שם לאורחים
שמות של משקאות משובחים
ולהצית להם סיגרים מוברחים
ולזמר להם תכנית אומנותית
ולעצום עיניים מלראות
אז יום אחד הוא התעופף לו ופרח
לו מהכלוב
ירד על בר המשקאות שבסמוך
לגם מלוא ויסקי משובח
התחיל לזרום חופשי, חופשי
ולגלות סודות שמורים לתוכייה עתונאית
על עסקאות מפוקפקות של נשק במזרח.
זאב חד עיין ראה את המתחולל ובא,
סימן לשני סוכנים סמויים,
שני הסוכנים הנחושים ירו ללב המטרה
ולך תוציא מתוכי מת מוסר השכל או כתבה.

עד שמפשיר בי שיר

עד שמפשיר בי שיר אני שותק כמו דג ממתין שעות במקרר המשפחתי מינוס שלוש בצל שבמקפיא תגיד מלה, כל העולם מפציר, אבל אני שותק כל העולם מודאג, הילדים כבר נואשים וגם אשתי. וכשמפשיר בי שיר הומה   בי חג אני כמו צ'יפס צוהל ושר ללא הפסק בשמן הרוחש ניתז מסיר עד גג אולי תשתוק, כל העולם דורש אבל אני ממשיך, רוגש, הילדים מתיאשים וגם אשתי נוטה להתגרש.

אריזת קרטון 2 מטר על .90

והוא מניח את גופו להרדם שם במדרכת
באמצע המולת רחוב
על מצע קרטון של אריזת מיטת איקיאה נעורים
שני מטר על תשעים.
צמוד אל קיר תחנת האוטובוס
למצוא מסתור כנגד קור
והוא מניח את גופו להרדם,
חציו חלום, חציו שיכור.
חציו מצד רוחו נכנס לבית ציוני אמריקה שבסמוך
שוקע בשיחה קולחת באנגלית שוטפת
עם תורמת עשירה מהשדולה
על ספה רכה של סקאיי דמוי עור
הוא משדגל אותה
והם בונים ביחד בית
בארץ ישראל של התחלה
רוחו עולה, שם למולה
שוקעת על מצע קרטון של אריזת מיטת איקיאה נעורים
שני מטר על תשעים בידוד כנגד קור
באמצע המולת רחוב א. בן גבירול נרדם
חציו חלום, חציו שיכור
ויללת תנים נוגה תחצה בדמי הליל

גשמים מקומיים מהחורף שעבר

 

אומרים שחורף קר צפוי השנה, חורף קר

וכבר דצמבר בא.

וכבר הבל הסוסים בבקרים המתאחרים
והבל הבקר מתעבים על זגוגיות השמיים
בין פה לשם,
יורד לו גשם מקומי
לאורך קו מישור החוף
בין פה לשם סוער לו לפרקים
הזמן ניגר
לובש צורת דמעות שוטפות ללא סיבה,
לא מוסברות, לא מובנות
אומרים שחורף קר
צפוי השנה , חורף קר,
וכבר עכשיו צריך לנהוג בזהירות
להמנע מתאונות ומסטיות מסוכנות

שלא נחליק בגיל המעבר

תנו כנפיים לפסנתר ולעגורן שיר מהפכה

,

שני פסנתריי כנף מגבעתיים
ממשפחות טובות, מלאות יחוס,
נגנו קונצרטו לשיחת טנדו בשניים
על השגרה המלנכולית הגובלת בייאוש,
שיש בשעורי פסנתר בשעות אחרי הצהריים
בלי שום עתיד או השראה ובלי מעוף.

שני פסנתרי כנף מגבעתיים,

רואים ממרפסות ביתם אתר בנייה חדש
ועגורן ענק, נצב, ראשו נוגע בשמיים,
נושא משא מעיק של חומר ולבנים
לסינים ותאילנדים
לרומנים, פלסטינאים, לקזחסטנים מחבר העמים .

שני פסנתרי כנף מגבעתיים,
ממשפחות טובות מלאות בהשכלה,
מעלים על מקלדות המיתרים פרלוד הרהור:
לו רק יכולנו לעשות חיבור
בינינו, פסנתריים עם כנפיים שתיים
לבין העגורן שיש לו צוואר עגור,
היינו מגביהים שלושתנו לשמיים
וטועמים סוף סוף את טעם השחרור

שתי משפחות טובות מלאות ייחוס מגבעתיים,
מזהות מיד צלילים חורגים, אקורדים אסורים

שפוגעים בנינוחות של שעת קפה בין הערביים

ומזמינות דחוף את מכוון הפסנתרים.
 

מצד השני

ואני כמו אסיר
שחופר מנהרה

בכפית המוברחת
לצאת לחופשי
מצדך השני.

יום ולילה חופר בכפית
במחתרת
אוכל חול
מתאבק וחוצב בסלעי

בראשית עתיקים
חוצה מגמה בלבה רותחת
לומד סינית מספר עתיק
כדי להבין את שפתך כשאצא ואמצא..
וממשיך לחפור
את דרכי במחשך
אליך
כמו אל ארץ מובטחת
ומוסיף לחפור עד
רואה שם שביב אור
בשארית הכוחות
יוצא ומוצא את עצמי 
לא בסין
רק באמצע אוקיאנוס שקט
בלי מצפן ומפות
ואני לא יודע לשחות.
אז בנתיים נכון לעכשיו
אני צף לי חופשי על הגב
בלבו של אוקיאנוס שקט ורחוק
מקווה שגלים ורוחות
ישאוני על מי מנוחות
מתפלל, ממלמל לי ושר
בעברית ובסינית בסיסית
שתביני אותי
עד כמה שאפשר, יחסית.
ומוסיף לקפה עוד סוכר
ובוחש וחותר בכפית.

אגו טריפ

בסדנה למימוש העצמי
אני עוצם את העיניים
נים לא נים
ממשש את עצמי
על פי הוראות המדריך
לומד להכיר את עצמי
שער, ראש, פנים,
מצח, גבות שמורות עינים
אף פה לשון שיניים, חניכיים ושפתיים
סנטר
צוואר גרון כתפיים גוף
בית החזה, בטן וטבור
אצבעות, ידיים ורגליים
אגן, תחת, זיין
לב, ראות, קיבה, כליות, כלי דם
נימים יוצאים, באים מראש
עד קצות הצפרניים

על פי הוראות המדריך

מתעורר ורואה שדבר לא חסר

בתחושת הקלה

מסכם על פגישה בשבוע הבא
ועובר לסדנת יסודות קבלה

ריאליטי על ספה

 

 השעה עשר שלושים וחמש
... רובץ על ספה מול מירקע
בפישוט איברים אופייני, ישנוני
מהופנט
הזאת לצידי
מחכה כבר שנים לנסיך
שיבוא על הסוס הלבן,
בן דמותו של הזה שניבט.
השעה עשר וארבעים
פה ושם מתמתח
מחליף ת'תנוחה
הזאת לצידי
אוזניה דרוכות
לשמוע טיפוף פעמים
של הסוס הלבן
היא בטוחה
שהפעם זה הוא
שבדרך לכאן
ואני על ספה לצדה
בפישוט איברים אופייני
כרגיל ספקני.
השעה שעת חצות צוהרי
ודקה
הזאת שהיתה לצידי נעלמה וברחה
עם הסוס הלבן לדרכה.
ואני כדרכי נשאר לבדי
על ספה מול מירקע בפישוט איברים
בתנוחה אופיינית, ישנונית
הנסיך לצידי מחכה וממתין סבלנית
למונית..

תביא לי שיר

תביא לי שיר
אמרה לי
ראשה שעון
ראשה טעון
שם על דלפק הבר
אתה הרי כל כך טוב במילים.
תביא לי שיר
לנענע בו
עד שיהיה
כבר מאוחר
עד שאפול
על חרב הבדידות
עד שנפרד
עד שנשכח הכל.
אחרי הכל
אתה הרי כל כך טוב במילים
אתה הרי כל כך חזק בדימויים
תביא לי שיר
וכשאהיה לבד,
אולי תקרא לו
אהבה

חטף סתיו מקומי

אומרים שסתיו,
ושבאוסלו האדימו העלים לקראת שלכת
והבל הסוסים בבוקר קר
עולה
ומתעבה על זגוגיות השמיים כך
שאור שבא גונו עמום ורך
כמו מגע קטיפה בא וחולף
של רמז  לטף ירך
ושמה נוהגים לאט, לאט ובזהירות
להמנע מתאונות,

אומרים שסתיו
אנחנו כאן
באמצע של שבת טרופת חמסין
נוסעים מהיר ועצבני
לזכרון יעקב
לתפוס שבריר אירופה
נדחקים אל מאה מטר רץ במדרחוב
שנגמרים אצל דוכן ים תיכוני
עם פיתות ושאוורמות,
מלח וזעה
וסלטים בחופשי
וחצי אבטיח קר
על הסכין
אומרים שסתיו
ושבאוסלו האדימה השלכת
 

אחוריו של צהריים שיגרתי

 שמות הרבה שמות

 עולים מתהומות

ראשי פרקים של אגדות
עולים ממצולות הדימדומים
באים עם  הגלים
מלחכים אל סף ביתי
ומציפים אותי במלח זכרונות
כשאני בוחש סוכר
באמצע הקפה המשפחתי
אז מה אני עושה עכשיו וכאן
ומה אני עושה כאן ועכשיו
במקום רבצי
עם כל הדימויים והדמויות
עם צי

פריגטות דמיוני של  אוניות טרופות

אשר את שמן מזמן מחקתי מליבי
שמטרידות את שלוותי
באחוריו של צהריים שיגרתי

מרוב שרבתה

מרוב שרבתה אהבתו
התמלא על גדותיו לבו.
מרוב שהתמלא על גדותיו
נהיה צר מהכיל.
מרוב שנהיה צר מהכיל

התנפץ לבו לרסיסים לרוב.

מרוב רסיסים לרוב
לא מצא את לבו
להגיד לה
מה רבתה אהבתו.

אי הסכמה בעליל

 

אי הסכמה בעליל

"בואי אלי, אם אפשר,
להחם את החורף הקר,
אמר האיש שבקיר לאשה במיחם,
באותה הזדמנות גם נכיר ונפשיר
זה את זו מן הסתם באופן ישיר.
ואת המיחם בנתיים את תוכלי להשכיר
כצימר אינטימי לכל זוג צעיר"

"זה נשמע לי כל כך מפתה
גם רומנטי וגם מתוחכם
ומסעיר"
אמרה האשה במיחם לאיש שבקיר,
"אך אף פעם, אף פעם לא אוכל לוותר
על כוס תה אמיתי,
תה חם, לא פושר
שנמזג לי כל בוקר אחריי חליטה
מזה המיחם היישר למיטה.
תה חם ולוהט ועשיר,
ואולי תהיה זה אתה...

"מצטער, הוא אמר יש חוקים כאן בקיר.
שפנפנה מיפן עוד אפשר להסביר.
אך אשה עם מיחם כאן אצלנו בקיר,
זה נשמע לא סביר,
ואת האדים שעולים אי אפשר להסתיר".
"מצטערת, אמרה,אני לא מתפשרת
אולי תנסה התחלה קצת אחרת".
והאיש שבקיר רק הסכים ושתק
ופנה לאשה בקדרת המרק

פורשה אדומה מבפנים

אם רק הייתי יודע
איך שנראית פורשה אדומה
מבפנים
בטח הייתי קונה
אחת שכזאת
פורשה אדומה
להביא לך אותה
עטופה בנייר צלופן מרשרש
עם שליח
עד אל פתח ביתך.
אם רק הייתי יודע
איך שנראה מבפנים
גן העדן
בטח הייתי נוטע
אחד שכזה
להיות לגני

וקורא לך לבוא
בפורשה אדומה
עטופה בנייר צלופן מרשרש
עד אל פתח ביתי
אם רק הייתי יודע
איך את נראית מבפנים

משחק מילים

"יש רצח בחצר"
צרח המשורר.
המתנקש יורה
ואין עוצר.
"זה רק משחק,
זה רק משחק,
רק סרק, סרק, סרק.
זה רק משחק,
זה רק משחק
מילים
ולא יותר"
חרץ המבקר,
רחץ ידיו,
רחץ
פניו לשיר אחר.

שדות ורבורג 5

הנה הם עולים שוב אליך
ארבע קומות
לדירה ברחוב ורבורג חמש,
מהפכן שמאלני עקרוני
בלי חיוך בזווית
מדבר, מדבר, מדבר  על חברה מתוקנת
שאולי כבר מחר תתממש.
משורר חדשני
שנשאר בלי מילים
מתלבט בו זמנית
בין תשוקות אלכוהול וסימבול
מנסה לנחש
שחקנית מבטיחה כבר שנים
שתקועה
עם אותם הפנים של אתמול
בסדרה מתמשכת
ששומרת על רייטינג גדול.
מבקר מסעדות אניני
שטעם בחיים את הכל.
מנשנש חטיפים
מתנשף מעודפי כולוסטרול
וגור חתולים משוטט מחפש
משהו לאכול,
אהבה וקצת חום וקצת שקט
זה מה יש,
זה כל מה שאפשר לבקש
זה הכל זכרונות
ארבע קומות
לדירה שלמעלה
בשדות ורבורג חמש...

חידות הזמן

ואין פותר לכל חידות הזמן,
ואין נותן לי אות ולא סימן,
ואין מביא לי רמז לבאות
לאן תוביל המסילה הזאת.
וצל חשך כבד עוטף עלי,
וחרב מתהפכת מעלי,
ואין מבדיל
בין מטה ובין מעלה
ואיך אחצה את קו החושך הלאה.
ואל פתחי אורבים החטאים
ועל דלתי החשדות מכים.
ואיך אדע למי ואי מתי
אפתח לבוא אל דלת אמותי.
ואיך תצלח דרכי אם פחד בי ישרור,

אם אעצור בכאן
ואין פותר לכל חידות הזמן

שמיכת פיקה על חוף

 "חופים הם לפעמים געגועים לנחל".....
אצלו זה נחל עזבו, אצלי היתה זאת
אמסטרדמית על שמיכת פיקה באנגלית שמחסירה  מילים
בקבוק של בירה ורצי גלים מלחכים
כפות רגליים יחפות
בחול הרך
חופים הם לפעמים
אם כך,  או כך
מה שנשאר בסוף,
זה רק  פסי אור צל
באים נעלמים
באור ירח
משתקפים על קו חוף
חתול רחוב בא ועובר
ותשע נשמות של משורר
תועים ברחובות,  טועים באהבות
ומשאירים שובל פזמון המיה של רוח.
 לא יותר....

רוצה שנית

רוצה לראות אותך שנית
בשתי עיני העייפות
אשר זקנו מאז הלכת
הרבה שנים
רוצה לשתוק לך ניגונים,
געגועים וחרטות
ואת כל מה שלא יבינו
המילים, המילים.
רוצה שנית לחוש הלמות
בלב אשר למרות הכל
יהיה כמו שתמיד היה
כזה תמים
רוצה כמו שמחה גדולה
ביום של חול
לראות אותך שנית
כאן לידי

כמו כוכב נופל

כמו כוכב נופל אל ארץ חדשה
מתוך בועה שלווה נולדתי.
.פתאום ניטל  מים
 אל יבשה,
פתאום  נחבט
אל אדמה קשה.
רוצה לחזור
אבל נגזר עלי מלמעלה
חבל הטבור..
עכשיו צריך להזדחל,
להתפתל, להתפלל,
להלחם על לחם..
כי העולם מלא
וריק מחסד
ושער הרחמים סגור.
כי העולם מלא
אך ריק מחסד
ושער הרחמים סגור

זמן קיץ

זמן קיץ
והעיר הגדולה
מלאה ולאה
מחמסין
על במה שבבר
מישהו שר לה
שם בלוז
מאלתר בפסנתר
החלוד
מנגינות
למילים ישנות
משכבר
 זמן קיץ
והעיר הגדולה
מלאה סימני התחלה
מבעד לדלת זכוכית
משתקפות הפנים
ושניהם מזמינים
יין קר
והעיר הגדולה מלאה
סימני השאלה
רמזים מצטברים
כבר לקראת
תקופת מעבר
על במה שבבר
מישהו שר לה
מאלתר בפסנתר
ומוותר
זמן קיץ
מבעד לדלת זכוכית
השמש  עולה במלוא  עיגולה
 מוחה סימני אפלה
והעיר הגדולה
מתגלה

עבודה קשה כסף קטן, שכר מינימום בלוז

"עבודה קשה כסף קטן, שכר מינימום בלוז"


http://mosheshechvitz.blogspot.co.il/2012/03/blog-post_03.html


עבודה קשה כסף קטן
ואני רק פועל מדגם ישן,
על פס הייצור
מתבלה עם הזמן
ואני כבר עייף, מאחר את הלו"ז
ועד שהגעתי, מסמסו לי אחוז
עבודה קשה, כסף קטן,
שכר מינימום בלוז

עבודה קשה כסף קטן
ואני רק פועל מדגם ישן
באמצע החודש נגמר המזומן
מכניס תכרטיס בחריץ שבקיר
 החריץ שבקיר תכרטיס לי  מחזיר
לא מציע לי שקל אפילו לא זוז
עבודה קשה כסף קטן
שכר מינימום
בלוז

הולך ללישכה, יושב על ספסל
מעביר את הזמן
על תקן מובטל
מאזין נים לא נים
ליועץ שאומר
תחשוב חיובי והכל יסתדר
תחשוב עצמאית על איזה מיזם
ואני רק פועל מדגם ישן
לא מבין על מה הוא בכלל מדבר,
מנסה לחשוב וזה לא מתחבר
אז מנגן שני אקורדים
ומוסיף עוד חרוז
עבודה קשה כסף קטן
שכר מינימום
בלוז.

יעני , יעני אינדיאני......

שם על פני את צבעי האיפור
ויוצא משמורות פרדס חנה כרכור
יעני, יעני אינדיאני אני
שיוצא אל היער הבן עירוני
עם קשת דרוכה
לטווח בינוני
בהרבה כוונות להרבה כיוונים
שיורה ויורה
את חציו השנונים
ויורה ויורה ויורה ויורה
ולרוב רק מחטיא
לא פוגע

שם על פני
את צבעי האיפור
ויוצא מחוצות פרדס חנה כרכור
יעני, יעני משורר אניני,
מהפכן שמאלני, ימיני ציוני קיצוני
עם מטמורפוזות לטווח בינוני
והרבה כוונות להרבה כיוונים
סיסמאות, מסמאות
לשלהב המונים
וקורא וקורא וקורא וקורא
ולרוב רק חוטא בנוגע

אז חוזר לשמורות
פרדס חנה כרכור מוחה מפני
את צבעי האיפור
משורר אינדיאני לטווח בינוני
ששב בשמינית להיות שוב אני
מהרבה כוונות ואין ספור כיוונים
ונרדם לצידך ברוגע

ויללת תנים נוגה חוצה בדמי הליל

והוא מניח את גופו להרדם שם במדרכת
באמצע המולת רחוב
על מצע קרטון של אריזת מיטת איקיאה נעורים
שני מטר על תשעים.
... צמוד אל קיר תחנת האוטובוס
... למצוא מסתור כנגד קור
והוא מניח את גופו להרדם,
חציו חלום, חציו שיכור.
חציו מצד רוחו נכנס לבית ציוני אמריקה שבסמוך
שוקע בשיחה קולחת באנגלית שוטפת
עם תורמת עשירה מהשדולה
על ספה רכה של סקאיי דמוי עור
הוא משדגל אותה
והם בונים ביחד בית
בארץ ישראל של התחלה
רוחו עולה, שם למולה
שוקעת על מצע קרטון של אריזת מיטת איקיאה נעורים
שני מטר על תשעים בידוד כנגד קור
באמצע המולת רחוב א. בן גבירול נרדם
חציו חלום, חציו שיכור
ויללת תנים נוגה תחצה בדמי הליל

אין דובים בגוש דן

זה הכל רק לכאורה,
לכאורה לא דובים ולא יער
ןאין שום סכנה באוויר,
יושב משורר בבית הקפה
כותב שיר.

קצת הלאה משם
כיתת ילדים מרעישה שיצאה זה עתה מבית ספר תיכון
מתקלסת סתמית בזקן עובר אורח משבשת עליו דעתו.לפני כל העדה
 אלישע הקרח ממהר ולוקח גלולות נוגדי דכאון, נוגדי הזיות
שלא יעלו ויצאו מהיער בראשו הקודח
נדודי זכרון תת מודע

המשורר מסיים כוס קפה,
מסמן, משאיר טיפ, המלצר מהנהן לו תודה.
קצת הלאה משם, בפאתי החורשה
בקצה גבול הסאפארי
שתיים דובים אדישות מביטות באלישע
ממתינות סבלנית לפקודה.

לכאורה לא דובים ולא יער
ואין שום סכנה באוויר
יוצא משורר מבית הקפה,
יום רגיל,
לב העיר.

בספר מלכים ב' מובא המקרה בו שיסה הנביא אלישע דובים בנערים שהקניטו אותו, זה לשון המקרא:

	"וַיַּעַל מִשָּׁם (אלישע), בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. "
– ספר מלכים ב, ב', 23 -

אודיסיה מקומית

אני רואה איך
דוהרים בה שוב סוסי הפרא
כאסח בעיניים
אש בצפרניים
שועטת אל החופש
מפליגה למרחקים....
...אבל
אני ראיתי כבר כאלה
ששכחו לסגור פתחים בנשמה
 שבאו עד אליה
נסחפו למערבולת בין גליה
נטרפו אל הצוקים,
לכן אני נזהר ממים עמוקים
לכן אני תמיד מקפיד לשמור על החוקים
ומסתופף ביחד עם כולם
צופה בה מרחוק
עם כל שאר שומרי החוק
אני תמיד נשאר
במים הרדודים
של חוף המבטחים המגודר
עם כל השאר
אני רואה איך דוהרים
בה שוב סוסי הפרא
שועטת אל החופש
מפליגה למרחקים.
ונעלמת לתמיד
ויש אומרים, כן יש אומרים
שהיא חיה לה באושר
בכפר קסום של דייגים
ויקינגים עתיקים באיזה
חוף של ים צפוני
כאילו שהים בחוף טנטורה
לא מספיק מלא במים עמוקים
ולא עשיר בדימויים
לסיפורים כאלה ודומים
כאילו שהים בחוף טנטורה
לא מספיק עצוב
לאודיסיאה מקומית..