אין דובים בגוש דן

זה הכל רק לכאורה,
לכאורה לא דובים ולא יער
ןאין שום סכנה באוויר,
יושב משורר בבית הקפה
כותב שיר.

קצת הלאה משם
כיתת ילדים מרעישה שיצאה זה עתה מבית ספר תיכון
מתקלסת סתמית בזקן עובר אורח משבשת עליו דעתו.לפני כל העדה
 אלישע הקרח ממהר ולוקח גלולות נוגדי דכאון, נוגדי הזיות
שלא יעלו ויצאו מהיער בראשו הקודח
נדודי זכרון תת מודע

המשורר מסיים כוס קפה,
מסמן, משאיר טיפ, המלצר מהנהן לו תודה.
קצת הלאה משם, בפאתי החורשה
בקצה גבול הסאפארי
שתיים דובים אדישות מביטות באלישע
ממתינות סבלנית לפקודה.

לכאורה לא דובים ולא יער
ואין שום סכנה באוויר
יוצא משורר מבית הקפה,
יום רגיל,
לב העיר.

בספר מלכים ב' מובא המקרה בו שיסה הנביא אלישע דובים בנערים שהקניטו אותו, זה לשון המקרא:

	"וַיַּעַל מִשָּׁם (אלישע), בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. "
– ספר מלכים ב, ב', 23 -

אודיסיה מקומית

אני רואה איך
דוהרים בה שוב סוסי הפרא
כאסח בעיניים
אש בצפרניים
שועטת אל החופש
מפליגה למרחקים....
...אבל
אני ראיתי כבר כאלה
ששכחו לסגור פתחים בנשמה
 שבאו עד אליה
נסחפו למערבולת בין גליה
נטרפו אל הצוקים,
לכן אני נזהר ממים עמוקים
לכן אני תמיד מקפיד לשמור על החוקים
ומסתופף ביחד עם כולם
צופה בה מרחוק
עם כל שאר שומרי החוק
אני תמיד נשאר
במים הרדודים
של חוף המבטחים המגודר
עם כל השאר
אני רואה איך דוהרים
בה שוב סוסי הפרא
שועטת אל החופש
מפליגה למרחקים.
ונעלמת לתמיד
ויש אומרים, כן יש אומרים
שהיא חיה לה באושר
בכפר קסום של דייגים
ויקינגים עתיקים באיזה
חוף של ים צפוני
כאילו שהים בחוף טנטורה
לא מספיק מלא במים עמוקים
ולא עשיר בדימויים
לסיפורים כאלה ודומים
כאילו שהים בחוף טנטורה
לא מספיק עצוב
לאודיסיאה מקומית..

בשבחיי המהפכה השקטה

דווקא כשאת טורחת
ומחפשת לך בבית
כל גרגיר אבק מוחמץ,
אני יוצא אל הגינה להתנגן,
משקה את העצים
ובכזה כאילו משקיע מאמץ.
"עזבי הכל", אני אומר, "עכשיו לא עת לנקיונות
בין כה וכה ענן של אובך ילכלך עלינו
כמו תמיד בחילופיי עונות.
עזבי הכל, צאי וראי
איך בעולם החרקים
ממעוף תפרחת של דבורים מזדמזמות
אל אבקנים
מבקיע לו הפרי."

אני לא סובל מפיצול אישיות
אני דווקא נהנה מחברתם המתפצלת

אני לא יודע אם אני בכלל אמרתי את המשפט זה

או מישהו מהם שהתפרץ אלי פתאום מתת ההכרה

אל סף הדלת.

... לפעמים כשאנחנו נפגשים ונפגשות כולם

אצלי בראש או שבראש של השכנים

נאפוליון הבונפרטה מתעורר בי שוב

לוקח את החרב חוגר את הנדן

חובש את כובעו מול הראי

יוצא לכבוש לו ארץ חדשה

לפני שהוא גולה לאיזה אי,

פרדון מאדאם,

כולן אצלי בראש מאמינות לסיפורים שלו

ולא דורשות שום הוכחות.

ובכלל כולם אצלי מראש מאמינים

אבל פוליטית זה קשה כמעט מגיע למכות

בין הקיצונים הימינים שבי לבין השמאלנים.

ואז אני תמיד מזמין אלי את הפיצול השוודית
שהיא אחות מוסמכת עם נסיון הרבה שנים
והיא יודעת להבין אותנו מתפתלת מתפצלת
ומתלטפת אל האגו של כולנו מבפנים

אני לא סובל מפיצול אישיות
אני דווקא נהנה מחיי החברה
אני לא יודע אם אני אמרתי את המשפט הזה
או מישהו מהם שהתפרץ אלי פתאום מתת ההכרה