הבאה בחלומות 2

הבאה בחלומות 2

בחלום השלישי מהסוף

היא באה אלי, היפה בנשים ואפילו יותר

חכי רק הולך לדקה למקלחת שוטף תפנים, מתעורר וחוזר 

בחלום השני מהסוף .......

 אל חדר מאתיים ושתיים
במלון של שלושה כוכבים
בלאס וגאס

בינתיים
היא תולה את המעיל על קולב,

מתתפשטת מולי
ותולה בי עיניים
אוקיאנוס כחול

בו נצלול

חכי עוד שורה וגומר
נשתה כוס קפה ונדבר.
אבל כמו שאומר היא פתאום נעלמת
לשמיים זרועים באין ספור כוכבים
בחלום  של אחר

בחלום הראשון מהסוף

עוד מעט אני  בא עד אליה

 חולף בשבילה בסודות מרחקים
 מרחקיםעוד מעט וחוזר,

 עוד מעט וחוזר, עוד מעט וחוזר ונוגע,

אבל חלומות נמחקים

הבאה בחלומות

בחלום השלישי מהסוף
היא באה אלי אל חדר מאתיים ושתיים
במלון של שלושה כוכבים
בלאס וגאס
תולה את המעיל על קולב,
תולה בי עיניים
אוקיאנוס כחול
שערה העוטף בלונד זהב
והיא היפה בנשים ונחשקת
ואפילו יותר.
ואני בה מביט ואומר.
חכי, עוד מעט מתעורר,
רק שוטף את הפנים
ונשתה כוס קפה, נדבר....
אבל כמו שפותח את הברז
היא פתאום נעלמת
לחלום חמישה כוכבים
של אחר

בחלום השני מהסוף היא באה אל פתח האוהל
שמיים זרועים באין ספור כוכבים וחרמש של ירח
האירו דרכה עד אלי וחיכו שאגיד.
כמו תמיד, כמו אז היא היתה היפה בנשים ונחשקת אפילו יותר
עם עינייה אוקיאנוס כחול,
זהב שערה ודמותה התמירה , תולה מבטה.
חכי עוד שורה וגומר
נשתה כוס קפה ונדבר.
אבל כמו שכותב היא פתאום נעלמת
לשמיים זרועים באין ספור כוכבים
בשיר של אחר

בחלום הראשון מהסוף
עוד מעט אני בא עד אליה
עיניים אוקינוס כחול וזהב שערה מרחקים.
והיא היפה בנשים ונחשקת ואפילו יותר
עוד מעט וחוזר, עוד מעט וחוזר, עוד מעט וחוזר ונוגע,
אבל חלומות נמחקים

שיר רחוב ברחבה

להשתתפות ופרטים
050.7960725

עבודה קשה כסף קטן שכר מינימום בלוז.

עבודה קשה כסף קטן
ואני רק פועל מדגם ישן,
על פס הייצור
מתבלה עם הזמן
מתבלבל בכיוון, מאחר את הלו"ז
ועד שהגעתי, מסמסו לי אחוז
עבודה קשה, כסף קטן,
שכר מינימום בלוז

עבודה קשה כסף קטן
באמצע החודש נגמר המזומן
מכניס תכרטיס בחריץ שבקיר
החריץ שבקיר תכרטיס לי מחזיר
לא מציע לי שקל אפילו לא זוז
עבודה קשה כסף קטן,
שכר מינימום
בלוז

אז הולך ללישכה, יושב על ספסל
מעביר את הזמן
על תקן מובטל
מאזין נים לא נים
ליועץ שאומר
תחשוב חיובי והכל יסתדר
תחשוב עצמאית על איזה מיזם
ואני רק פועל מדגם ישן
לא מבין על מה הוא בכלל מדבר,
מנסה לחשוב וזה לא מתחבר
אז מנגן שני אקורדים
ומוסיף עוד חרוז
עבודה קשה כסף קטן
שכר מינימום
בלוז.


בסוף שהגעתי לחוסר ברירה
הלכתי לסעד לבקש שם עזרה,
הזאת בחלון אמרה שסגורה,
תחזור בשבוע הבא , היא אמרה.
תפסתי תקריז נעשתי עצבן
שברתי כסא. והפכתי שולחן
איך לפני שפתחתי
אמרה שסגורה
ואז הם הביאו עלי משטרה,
ועכשיו לך תסביר במשפט
שנשרף לי הפיוז
עבודה קשה
כסף קטן
שכר מינימום בלוז.

בחלום השלישי מהסוף

בחלום השלישי מהסוף
את באה אלי אל חדר מאתיים ושתיים
במלון של שלושה כוכבים
בלאס וגאס
תולה את המעיל על קולב,
מניחה את את התיק,
ואת היפה בנשים ואפילו יותר.
ואני בך מביט ואומר.
חכי, עוד מעט מתעורר,
רק שוטף את הפנים
ונשתה כוס קפה, נדבר....
אבל כמו שפותח את הברז
את לי נעלמת
לחלום חמישה כוכבים
של אחר

סידרה מתמשכת /2

סידרה מתמשכת/ משה שכביץ

רובץ כרגיל על ספה מול מירקע
בפישוט איברים אופייני, ישנוני
מהופנט,
הזאת לצידי
מחכה כבר שנים לנסיך
שיבוא על הסוס הלבן,
בן דמותו של הזה שניבט
שם מולה בסדרה
מתמשכת של אלף פרקים
ויותר, זה שנים שהיא
מחכה לו,
והיא לא תוותר,
ואני פה ושם מתמתח
מחליף ת'תנוחה
הזאת לצידי
דרוכה
לשמוע טיפוף פעמים
של הסוס הלבן,
היא בטוחה
שהפעם זה הוא
שבדרך לכאן
והוא רק מתאחר,
והיא לא תוותר.
ואני על ספה לצדה
בפישוט איברים אופייני
כרגיל ספקני.
השעה שעת חצות
ולפתע נשמעת דפיקה
והדלת נפתחת
ועוברת דקה
והזאת שהיתה לצידי נעלמה וברחה
עם הסוס הלבן לדרכה.
ואני כדרכי נשאר לבדי
על ספה בפישוט איברים
בתנוחה אופיינית, ישנונית,
הנסיך לצידי מחכה וממתין סבלנית
למונית או לרכב אחר,
ושנינו בוהים בו זמנית
בבת דמותה המתרחקת במבט מהופנט
בסידרה
מתמשכת של אלף פרקים ויותר

יעני אינדיאני 2

שם על פני את צבעי האיפור
ויוצא משמורות פרדס חנה כרכור
יעני, יעני אינדיאני אני
שחוצה את  הג'ונגל הכי עירוני
עם קשת דרוכה
לטווח בינוני
משחרר לחוצות
את חציו השנונים
ויורה ויורה ויורה ויורה
ולרוב רק מחטיא
לא פוגע

ככה כמו שאני
עם צבעי האיפור
מסתובב בחוצות
ומרבה בדיבור
יעני, יעני משורר אניני,
עם מטמורפוזות לטווח בינוני
משתנות מתפזרות להרבה כיוונים
ולרוב רק חוטאות בנוגע

אז חוזר מתאחר עד כמה שזכור
לשמורות שבלב פרדס חנה כרכור,
מוחה מפני את צבעי האיפור
משורר אינדיאני לטווח בינוני
שנשאר בלי חיצים, בלי מילים להכביר
מתהפך לצידך להיות שוב אני
ונרדם כמו תמיד ברוגע

הרקיע התעטף בגלימה אדומה
רוחות קדים קרות יללו חלילים ממדבר
בין רבי הקומות בגוש דן.,
"הנה בא וקרב יום הדין" קרא משורר הרחוב בכיכר
לבדו מול המון ממהר לאחר
רק אחת שהקשיבה
נעצרה לדקה
קנתה שובל שיר ושמה מטבע שני שקל
בקופסא הריקה
והלכה לדרכה
רבי הקומות מצידם עצמו התריסים בחלון
הסתגרו בשתיקה.